אז מה ההבדל בין מה שקורה מול מטפל באמנות, למה שקורה בתהליכי יצירה אחרים?
החוויה העמוקה של טיפול באומנות לא מבוססת בהכרח על ביטוי יצירתי מענג. קטי מלקיודי, מטפלת באמנות אמריקאית ומומחית בטיפול בטראומה מתארת את הייחוד של העבודה הטיפולית באמצעות שני מושגי יסוד.

ראשית, מדובר בשימוש בהתערבות טיפולית מבוססת אמנות שיש לה משמעות ותכליתיות ברובד חיי הנפש של המטופל, וזה בניגוד להנחיה יצירתית שממוקדת בתהליך או התוצר האמנותיים. התערבות טיפולית היא רכיב חיוני בטיפול נפשי (פסיכותרפיה) מכל סוג, והיא חלק משמעותי והכרחי במערכת היחסים הטיפוליים בטיפול באמנות, ותפקידה ליצור או לסייע לשינוי. כמטפל באמנות, אני משתמש באותן התערבויות טיפוליות של כלל מקצועות הטיפול, כמו למשל שימוש בפרשנות, אך גם בהתערבויות טיפוליות מבוססות אמנות שיש להן משמעות ברובד חיי הנפש של המטופל, מתוך מטרה לעשות שינוי נפשי אצל המטופל. כמובן, התערבויות טיפוליות אלו לא קיימות בחוג יצירה או בפעילות יצירתית כזו או אחרת. הבחירה של המטפל את ההתערבות הטיפולית המתאימה נובעת מהבנתו המעמיקה את תהליכי הנפש ואת אופן ההשפעה של פעולות שונות על התהליך הנפשי של המטופל
ההתערבות הטיפולית עומדת בבסיס מושג היסוד השני – מערכת היחסים הטיפולית. היחסים שנוצרים בטיפול באמצעות אמנות מאופיינים באיכויות בין אישיות והתכווננות קשובה שתומכים בתהליך הנפשי של המטופל ובכוחות המתקנים של האמנות. מערכת יחסים טיפולית אינה מבוססת בהכרח על הרצון לגרום למטופל להרגיש טוב במערכת היחסים, אלא על הבנה מעמיקה ומקצועית של הצרכים התוך אישיים שלו, והדפוסים שלו במערכות היחסים. זו מושתת על היכרות  מקצועית עם תיאוריות שונות מתחום הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה.