האב הלא-גנטי (מושג בעייתי כיוון שהוא מדגיש בעיקר את ההיעדר) עלול לחוות חששות עמוקים לגבי מקומו במשפחה, לצד תחושות של קנאה, חוסר ביטחון ביכולתו לתפקד כהורה, חשש מדחיה ואפילו ניכור. הוא עלול להתמודד עם שאלות, ולעתים אף ביקורת, מהסביבה לגבי ה"אמיתיות" של ההורות שלו.

ההתייחסות של הסבים והסבתות (ההורים של האבות הטריים) להורות הטרייה היא בעלת השפעה גדולה. קבלה מלאה של הנכד הלא גנטי יכול לסייע בחיזוק הזהות ההורית ולהפוך את הנושא לפחות טעון רגשית, ולעומתה דחיה, יכולה להביא לפגיעה בתחושת המסוגלות והקשר ההורי. גם ההתייצבות ההכרחית מול מערכת המשפט עלולה להעלות חרדה לגבי זכויותיו, במיוחד במקרים של פרידה או בעיות רפואיות.

כשהסביבה, המשפחה והמדינה מטילות ספק בהורות, הדבר עלול ליצור מתחים רבים, גם סביב קבלת החלטות הוריות, כאשר האב הגנטי עשוי להיתפס כבעל "זכות יתר".

 

כמו במקרים אחרים,  אצל מולי וגידי, ההורות מגיעה לצד אובדן של עובר שלא התפתח. כשבני הזוג מחליטים על תהליך בו יש שני עוברים עם קשר גנטי לשני האבות, יש בכך ביטוי אפשרי למתן משמעות רבה לקשר הגנטי (זאת להבדיל מבני זוג שלא יראו בקשר הגנטי עניין משמעותי ולכן יחליטו להחזיר רק עובר אחד ויסמכו על שיקולים אחרים בבחירת העוברים). כאשר רק אחד משני העוברים מתפתח, ההורה ש'לא עמד במשימה' עלול לחוות תחושות של כישלון ופגימות. 

 

הורות שכזו מעלה לא פעם את השאלה לגבי הנוכחות של האנשים הנוספים המעורבים בתהליך. היכרות או מעורבות של תורמת הביצית או הפונדקאית יכולה להוות איום על הקשר ההורי הלא-גנטי, כיוון שלכאורה יש להן יתרון כלשהו: 'קשר דם'. לא פעם הסתרה של הזהות שלהן יוצרות פנטזיה חזקה של דמות שעשויה למלא כל חוסר ולתת מענה לכל תסכול, גם אם אין בהם קשר למציאות.

 

מנגד, האב הגנטי עלול להתמודד עם קשיים ייחודיים לו.  הקשר הגנטי הלא סימטרי עלול ליצור גם תחושות של אשמה כשהקשר עם הילדה קרוב, וגם לחץ להיות הורה מושלם ותחושת אחריות יתרה כלפי הילד. ברגעי קושי, שנפוצים בכל הורות, תחושת האחריות היתרה עלולה להפוך לתחושת כישלון, קל וחומר כשעולים קשיים פיזיולוגיים ונפשיים שיש להם גם בסיס גנטי. גם החשש של בן הזוג סביב מעמדו כאב, עלול להתבטא אצל האב הגנטי כחרדה מפני עזיבה.

 

באופן טבעי, הקשיים מול הקשר הגנטי מתעצמים דווקא מול קונפליקטים בין ההורים או מול הילד (ואצל מולי וגידי זה קורה בשתי הזירות בבת אחת). יחד עם זה, למרות האתגרים, מבנה משפחתי זה מביא עמו גם יתרונות ייחודיים. הצורך בדיאלוג פתוח על נושאי הורות ומשפחה מוביל לעתים קרובות לתקשורת זוגית ומשפחתית משופרת. העדר תפקידים מגדריים מסורתיים מאפשר חלוקת אחריות הורית גמישה יותר, המבוססת על כישורים אישיים ולא על ציפיות חברתיות מוגדרות מראש.

 

ילדים במשפחות אלו נחשפים למגוון רחב יותר של דפוסי הורות, מה שעשוי לתרום להתפתחותם הרגשית והחברתית. ההתמודדות עם אתגרים חברתיים עשויה לחזק את הקשר המשפחתי ולפתח חוסן רגשי אצל כל בני המשפחה. התמודדות זו עשויה להביא את ההורים להשקיע מאמץ מיוחד ביצירת קשר רגשי עמוק עם הילד, מה שמוביל למודעות מוגברת לצרכיו הרגשיים והפסיכולוגיים.

 

לאור המורכבות הרגשית והחברתית, תמיכה פסיכולוגית מקצועית יכולה להיות קריטית עבור משפחות אלו. עקרונות מפתח בתמיכה זו כוללים יצירת סביבה מקבלת המאפשרת ביטוי ועיבוד של רגשות מורכבים, וחיזוק הזהות ההורית של שני ההורים, במיוחד של ההורה הלא-גנטי. פיתוח מיומנויות תקשורת לדיאלוג פתוח ויעיל בין בני הזוג ועם הילד הוא חיוני, כמו גם עזרה בבניית נרטיב משפחתי חיובי והכנה לשיחות עם הילד על מבנה המשפחה. ההורים נדרשים גם לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם לחץ חברתי ודעות קדומות, ולחזק את החוסן המשפחתי. תמיכה בחלוקת תפקידים הורית מאוזנת ועידוד גמישות בתפקידי ההורות יכולים לסייע בהפחתת מתחים פנימיים במשפחה.

 

ככל שהחברה ממשיכה להתפתח ולהכיר במגוון צורות של משפחה, חשוב להבין את האתגרים והיתרונות הייחודיים של כל מבנה משפחתי. במקרים כמו של מולי וגידי, ההכרה בקשיים לצד זיהוי ההזדמנויות לצמיחה יכולה לסייע בבניית מערכות תמיכה מתאימות ובקידום הבנה חברתית רחבה יותר.

 

בסופו של דבר, המפתח להורות מוצלחת טמון באהבה, מסירות וטיפול, ללא קשר למבנה המשפחתי או לקשר הגנטי. זוגות אבות, באמצעות מודעות, תקשורת פתוחה ותמיכה מתאימה, יכולים לא רק להתגבר על המכשולים הייחודיים שלהם, אלא גם לפתח מודל הורות עשיר ומספק, שתורם לגיוון ולהעשרת המרקם החברתי כולו.