יש לי מקום חם בלב לטיפול הקבוצתי, כי אני מאמין שאנחנו בראש ובראשונה יצורים חברתיים. האישיות שלנו מעוצבת מתוך יחסי הגומלין החברתיים שלנו מהיום הראשון שלנו על פני האדמה. המשפחה שלנו היא הקבוצה הראשונה שלנו, ואחרי כן, בכל מקום שאנחנו מגיעים, אנחנו הופכים להיות חלק מקבוצה, בגן, בבית הספר, בתנועה, בעבודה, בשכונה.

הבוקר קיבלתי שיחת טלפון מרונה. זו היתה שיחה שגרתית בין מטפל למישהי שמחפשת אחר טיפול. רונה (שם בדוי), בת 47, מתקשרת אלי כי היא קיבלה מחברה המלצה עלי, אבל ככל שהתקדמה השיחה, כך התבהר לי שהיא לא יודעת מה היא מבקשת ממני. אני מכיר מטפלים שלא מנהלים שיח ארוך בטלפון, אלא מציעים מפגש ראשון כדי לבדוק את הצרכים והרצונות, אבל אני סקרן מדי וגם לא רוצה להטריח מישהו להגיע אלי לחינם.

דוקא עם רונה, עלה מהר מאד שהיא זקוקה לטיפול. יותר מדי משברים בשנים האחרונות שדורשים ממנה הרבה כוחות התמודדות והיא זקוקה לעזרה, אולי מקום שיכיל אותה, אולי מקום בו תוכל להיות חלשה, אולי כוחות כדי להמשיך הלאה, אולי כל אלו יחד. ואז היא מתחילה לשאול שאלות ואחת השאלות שאני נדרש לענות עליהן היא האם להצטרף לטיפול קבוצתי או לטיפול פרטני. בקליניקה שלי אני עושה טיפולים משני הסוגים, ואני יכול להציע לרונה להצטרף לקבוצה של נשים שיכולה מאד לתרום לה, או דווקא לעשות תהליך פרטני, ואני תמיד מתלבט בעניין הזה. לא פעם מי שיכול להכריע הכי טוב בעניין היא המטופלת עצמה, וכדי לתת לרונה (וגם לך) את כל הכלים לכך, החלטתי לכתוב את מערך השיקולים. תקראו ותחליטו.

כשאנחנו מדמיינים טיפול, רובנו נחשוב על מסגרת של אחד על אחד, ולא על טיפול קבוצתי. הטיפול הקבוצתי נתפס לא פעם כטיפול פחות טוב. השם הרע של הטיפול הקבוצתי נוצר אולי כי במסגרות רבות, נדמה שמשיקולים של העדר משאבים או חיסכון, מעדיפים להשקיע בקבוצות. לכאורה, על אותה שעה יש יותר מטופלים ופחות הוצאות. האמת היא שבתור מי שעובד בקליניקה פרטית המציאות היא הפוכה. הרבה יותר קשה לגייס מטופלים לקבוצה וההשקעה היא לא פעם רחבה יותר מזאת של הטיפול הפרטני. ובכל זאת, הקבוצות הטיפוליות בקליניקה שלי הם חלום מקצועי שלי שאני שמח כל פעם כשהוא מתגשם, ואני מופתע כל פעם מחדש לראות איך הוא עובד.

אפקט המעבדה

אנחנו תופסים את האישיות שלנו לפי האופן בו אחרים רואים אותנו. הטיפול הקבוצתי מאפשר לנו ללמוד איך אנשים אחרים רואים אותנו בתוך מה שאני אוהב לקרוא לו "מעבדה". הקבוצה היא מסגרת בה אנחנו פוגשים  אחרים בתנאים מוגנים, עם תיווך ועזרה, תוך אפשרות להתנסות במצבים חברתיים חדשים. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו יותר בקלות בתפקידים שאנחנו לא רגילים לקחת בשגרה שלנו. בנוסף, אנחנו נוכל לקבל על מה שאנחנו עושים משוב מחברי הקבוצה האחרים. היתרון הגדול הוא שכל הדברים החדשים שננסה, ואפילו הרצון לקבל על כך משוב, יהיה מבלי שהדבר ישליך על חיינו מחוץ לטיפול.

דומים ושונים

קבוצות  מאופיינות ברמות שונות של הטרוגניות. מצד אחד, משתתפים בקבוצות הומוגניות (הורים לבני נוער, מתמודדים עם בעיית משקל, משפחות שכולות וכדומה) יכולים לתמוך זה בזה ולסייע ברמות מאד קונקרטיות. מצד שני קבוצות כאלו  מזמנות הרבה השוואה, מה שיקרא בשפה הטיפולית, מראות עוצמתיות מאד. קבוצות  הטרוגניות מזמנות חוויה רכה יותר מהבחינה הזו, התחרות פחות דומיננטית בתוכה, אך מאידך גם חווית השייכות עלולה להיות פחותה. בקבוצות הומוגניות המשתתפים לא פעם חוששים מהסטריאוטיפ, מכותרת הקבוצה שמקטלגת אותם לכדי מרכיב אחד, יחד עם זה, דווקא קבוצה כזו עשויה לסייע להם לשנות את הנרטיב שיש להם על אותו היבט בחייהם, שינוי שעשוי להיות מאד מרפא. מצד שני, גם אם היכולת לעשות זאת בקבוצה של דומים גדולה יותר, האפקט של זה בקבוצה של שונים, עשוי להיות חזק בהרבה. לדוגמה, נער שמתמודד עם סוגיה של זהות מגדרית יכול להרגיש נוח יותר בקבוצה של דומים, כמו למשל בקבוצה לנערים להטב"ים, אך הקבלה של משתתף כזה בתוך קבוצה הטרוגנית בה יש שונים ממנו, עשויה להיות אפקטיבית יותר. דמיינו אותו חווה קבלה ותמיכה מגבר סטרייט שיכול להיות אבא שלו, ותבינו כמה משמעותי זה יכול להיות כשהוא יוצא מהקבוצה הטיפולית אל משפחתו.

לא בלי חסרונות

כמובן, לטיפול הקבוצתי מספר חסרונות בולטים והראשון שבהם הוא שיש פחות תשומת לב מהמטפל. המשתתף לא תמיד נמצא במרכז השיח, אך יחד עם זה, גם האפשרות שלו להיות צופה, או אפילו זה שמסייע, גם זה עשוי להיות גורם מחזק ומעצים. העובדה שהפוקוס מתחלק בין מספר משתתפים עלול ליצור רושם של חוויה פחות עוצמתית, אך לעיתים קבוצות עשויות להיות מקום מורכב בגלל שיש בה לא רק מערכת יחסים עם המטפל, אלא עם כל שאר המשתתפים.  במקרים מסוימים הקבוצה היא סביבה רוויה בקונפליקטים, ונדרש מטפל מיומן כדי להצליח לשמור על כל חברי הקבוצה.

היבטים פרקטיים

הטיפול הקבוצתי הוא לרוב זול יותר מאשר הטיפול הפרטני. מצד שני, הטיפול הפרטני יכול להיות יותר גמיש מבחינת העיתוי והתדירות ובכך מותאם יותר לאילוצים של המטופל. בטיפול הפרטני  בחגים ובחופשות ניתן לשקול אם להזיז את המפגש ליום אחר או לרווח, בעוד בקבוצה,  זה כמעט בלתי אפשרי. מעבר לכך, הרבה יותר קשה לשמור על סודיות בתוך קבוצה, ותמיד יש סיכוי שהמשתתף החדש בקבוצה הוא גם חלק מהמשפחה או שכן.

יעילות

מתוך הניסיון הקליני שלי, המגובה גם על ידי מחקרים שונים, במקרים מסוימים הטיפול הקבוצתי עשוי להיות  יעיל בהרבה מהפרטני.  למשל, בסטודיו הפתוח שאני מעביר במסגרת מרפאה לבריאות הנפש, שם המטופלים נמצאים פחות או יותר 8 מפגשים, אני מופתע כל פעם לגלות שעוד לפני שהם עוזבים אני מקבל דיווח על שיפור משמעותי באיכות חייהם או במערכות היחסים שהם מנהלים מחוץ לקבוצה.

דווקא במרפאה, אני שותף לתהליך קבלת החלטות, מי מתאים לטיפול פרטני ומי לקבוצה, אך כשאנחנו מדברים על השוק הפרטי, מטבע הדברים למטופל יש את היכולת להכריע לגבי עצמו. זה הרגע לחשוב ולברר עם עצמך, איזה מסלול באמת מתאים לך.