מי מטפל במטפל? אחד מעמודי התווך ששומרים על המקצועיות של המטפל, ולפעמים גם על החוסן הנפשי שלו, הוא ההדרכה. כל תקנון אתיקה בכל מקצוע של טיפול נפשי שמכבד את עצמו יכלול המלצה למטפלים, ובשנים הראשונות אפילו חובה, להיות בתהליך של הדרכה. בעוד המונח הדרכה בעברית מתאר סוגים רבים של יחסי הנחיה והוראה, המונח Supervision בו נעשה שימוש גם בין דוברי העברית משמעותו היא פיקוח. בפועל, תפקיד המדריך רחב בהרבה משניהם. מעבר להנחיה, ההוראה והפיקוח, עליו גם להכיל, להיות מורה דרך, לתמוך, לתת דוגמה, וכן עליו לראות עצמו אחראי למטופלים של המודרך, כאילו היו שלו.

אך לא די בכך.

 

בדרך כלל כשאנחנו מדמיינים הדרכה, אנחנו חושבים על מטפלת או מטפל מנוסים שמקשיבים לאלו שבאים אליהם להדרכה ומסייעים להם לקדם את המטופלים שלהם: "המטופלת סיפרה לי משהו שטלטל אותי ואני לא בטוחה איך לעבוד איתה", "ההורים של המטופל מפעילים עליו המון לחץ ואני רוצה לעזור שם" או אפילו "כשאני יושב עם המטופל הזה אני מרגיש משותק כאילו כל השנים שלמדתי נמחקו לי מהזיכרון".

מגיעים אלי כל מיני מטפלים ומטפלות להדרכה, ולכל אחד צרכים שונים. חלקם מגיעים עם קלסר מסודר ופותחים בדיוק במטופל שרצו להתייעץ לגביו. חלקם מגיעים עם שאלה עקרונית שמתייחסת לכמה מטופלים, וחלקם זקוקים לדברים אחרים. לרוב, ההדרכה מתייחסת לדרכי הפעולה של המטפל בחדר הטיפול: דרכי התמודדות, טכניקות התערבות, שאלות של סטינג, גבולות והכלה, וחשיבה משותפת על האתיקה הטיפולית.

יחד עם זה, תפקיד ההדרכה רחב יותר מאשר דיון במטופלים. הדרכה טובה יכולה להיות הקרקע לצמיחה של המטפל. מקום המתמקד בעצמי-המטפל. גם למטפל יש פחדים ותקוות. יש לו גם צרכים ושאיפות. ולכולם צריך להיות מקום בתוך ההדרכה. הדרכה זה מקום שאמור לסייע לך להרגיש עליה בביטחון המקצועי, עליה ברמת האנרגיה ובמוטיבציה לטפל והעמקה של האמפתיה והחמלה כלפי המטופלים. זה אינו מקום להוכיח את עצמך, אלא מקום להיות עצמך.

בראשית הדרך, הדרכה טובה יכולה לסייע למי שמועסק במקום ציבורי לקבל נקודת מבט שרואה את המסגרת מהצד ואינה מושפעת מיחסי הכוחות במערכת. כמטפל מתחיל קיבלתי הדרכה מהמנהלת שלי, שהיתה מדריכה מצוינת, אבל ריבוי הכובעים היקשה עלי להביא באופן נקי את כל החלקים שלי כמטפל. הדוגמה הכי ברורה היא הקושי שהרגשתי כשהיו בנינו חילוקי דעות בנוגע למסגרת עצמה בה עבדנו שנינו. אז הלכתי להדרכה נוספת, מחוץ למסגרת, דרכה יכולתי לגבש את הזהות המקצועית שלי בלי הפשרות להן אנו נדרשים בכל מסגרת.

אחרי שפשוף במסגרות הציבוריות, לעיתים עולה הצורך לקבל הנחיה וליווי אישי בתהליכים של פתיחת קליניקה פרטית. החלטה כזו מציבה אתגרים מקצועיים לצד אתגרים של ניהול. הדרכה מצמיחה ומגדלת לפני פתיחת קליניקה, תוכל לסייע גם להתמודד עם חלקים נפשיים ("אני מת מפחד לקחת אחריות כזאת גדולה" או "אני לא יודעת אם יש לי מספיק יכולת וניסיון לעשות את זה"), ולצידם גם בהיבטים פרקטיים. שאלות לגבי מיקום הקליניקה, סידור החדר, שכירת חדר, הסבת חדר בבית לצורך קליניקה, כמו גם שאלות לגבי תמחור, ביטוח, הוצאות – כל אלו מצריכות ליווי של מישהו שמכיר אותך ואת התמונה הרחבה שלך. לצד שימוש ברשתות החברתיות כדי לפתוח את הראש לאפשרויות ושיקולים שונים, הדיון בדברים האלו בהדרכה מאפשר להבין לעומק גם את המשמעויות הקליניות של ההחלטות האלו. כך אפשר לדעת באופן מציאותי יותר – לאן אני מכניס את עצמי ומה המשמעויות של כל החלטה על המקצועיות שלי, על תהליכי הטיפול, וכן, גם על האפשרויות של הטיפול להוות פרנסה אמיתית.

מסיבה זו, גם היבט השיווק של הקליניקה משמעותי ונכנס לתוך הנושאים שמתמודדים איתם בהדרכה. שיווק עצמי הוא הדרך הטובה ביותר לשיווק הקליניקה, אבל זה מכשול מורכב להרבה מטפלים. יש כל כך הרבה מידע על שיווק (איך להשיג עוקבים באינסטגרם, איך ליצור תוכן בפייסבוק...) אבל זה מעלה אצל מטפלים רבים חרדה או רתיעה. אחרי הכל – לא למדנו להיות אנשי שיווק ולא בחרנו בזה. יחד עם זה, למדנו ליצור קשר ובשיווק מהסוג הזה – זה המון. הדרכה טובה יכולה לרתום את היכולות של המטפל או המטפלת ולהפוך אותם למשאב שיווקי שיגדיל את הקליניקה. מודרכים שלי נעזרים בי גם כדי לפתח את ערוצי השיווק שלהם, אם זה דרך הקמת אתר (כן, כן, ליוויתי תהליך בניית אתר), כדי לכתוב טקסטים שיווקיים או להעביר הרצאות. בכל מקרה – דרך השיווק היא אישית וצריכה להיות תפורה למטפלת או למטפל לפי היכולות והצרכים הייחודיים. כשמישהו רואה אותך, את היכולות שלך ואת האתגרים שלך – אפשר למצוא את הדרך הייחודית והאישית לתת ליותר מטופלים להיעזר בך.

בסופו של דבר, הדרכה מקצועית היא צורך בסיסי. בקבוצה או באחד על אחד, היא מאפשרת להיטען באנרגיות ולמנוע שחיקה. היא מאפשרת התפתחות מקצועית וצמיחה אישית, ומטפל שאינו משתנה בעצמו – לא יכול להוביל תהליכי שינוי אצל מטופליו.

בתפיסת עולמי יחסי הדרכה, בדומה לטיפול, דורשים קודם כל קשר שיש בו אמון, ביטחון, אמפתיה, הקשבה ומסגרת קבועה ופתוחה שמאפשרת להביע רגשות, מחשבות ותהיות מכל סוג ללא שיפוטיות וחרדה. לצד זאת, המודרך צריך גם לקבל חוויה של למידה ושותפות. המודרך והמדריך הם קולגות ומתקיימת בניהן הדדיות. מהניסיון שצברתי משני עברי המתרס, למדתי שהדרכה טובה עשויה להיות, אם שני הצדדים מוכנים לכך, מסע משותף שמגדל ומצמיח את המדריך והמודרך כאחד.