הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז או חרדות או קשיים אחרים נתקלים באותן בעיות של כולנו, אבל לעיתים קרובות בעוצמות גדולות ובמורכבות רבה. בתקופות משבר שפוקדות אותנו לעיתים קרובות אם בשל מגיפה או מלחמה, רבים מאיתנו מוצאים עצמנו ב"חינוך ביתי" בלי שבכלל התכוונו לכך. המשימה שלא הוכשרו אליה, להיות צוות הוראה וגננות נפלה עלינו בפתאומיות ומדובר בשבועות רבים. כל זה בתקופה של דאגות בריאותיות וכלכליות בחוץ, ותחושה של בידוד חברתי בבית. המשימה הזו מבלבלת מאד, כי המערכת הבהירה שהילדים צריכים להמשיך ללמוד, ואז אחרי הסכם עבודה, שינו הכל. כך או כך, המוקד צריך להיות אחר, שמירה על הבריאות הנפשית.

​

נקלענו כולנו למשבר. יש בכך חוסר וודאות וחוסר אונים. יחד עם זה, בתוך המשבר יש נקודות אור: יש עלינו פחות לחץ של עבודה, וכך גם על הילדים. לכן יש פחות מלחמות עם הילדים, ומשפחות שרגילות לטלפונים זועמים מבית ספר, מקבלות חופש גם מזה. אפשר להיות ביחד, למצוא זמן איכות ולגלות אחד את השני מחדש. סדר יום שמאפשר בריאות נפשית יסייע לנו להנות מהיתרונות של המצב. הוא לא צריך להיות ממוקד למידה, וגם לא צריך להיות מאורגן במערכת שעות של בית ספר. אז מה כן?

 

קודם כל, צריך להכין את התשתית הראשונית שתכלול הבנה של הילדים את המצב ומורכבותו, ומצד שני, גם ויתורים מצדנו.

• שיחה מקדימה. עולמם של הילדים התהפך. רובם מרוצים מאד מסגירת בית הספר, אבל כואבים את הבידוד ולא מבינים למה נמנע מהם ללכת לחברים. אנחנו צריכים להסביר להם, בפשטות, ויחד עם זה, לאפשר להם להביע את עצמם ולהעריך את המאמצים שלהם.

• לבחור את המלחמות שלנו. גם אם בית הספר נותן מטלות לימודיות שיכולות להעסיק את הילד כל היום, כל הורה צריך ללמוד להבחין בין העיקר והתפל. לדעתי, כדי לשמור על הבריאות הנפשית של הילד צריך סדר יום קבוע, אבל לא במחיר של מלחמה. אפשר למשל להתגמש בשעות מסך, כל עוד מתקיימות גם פעילויות אחרות.

• החלטה משותפת. כמובן, משפחה היא לא דמוקרטיה, ולנו כהורים יש זכויות יתר, וטוב שכך. הן מגיעות מתוך היכולת שלנו לראות את טובת הכלל ואת הטווח הארוך. יחד עם זאת, סדר יום הוא לא תוצאה של החלטת ממשלה (ההורים) באישון לילה שהאזרחים צריכים ליישם, לפחות מהטעם הפשוט שאין לנו כוחות אכיפה, וגם אם יש, אנחנו לא רוצים גם את התפקיד הזה. צריך לשבת יחד ולתכנן מה יהיה מחר, מה כל אחד רוצה ולמה הוא מוכן.

 

עכשיו אפשר להתחיל לדבר על סדר היום. מה כולל סדר היום?

• לא רק לימודים. תוכן הפעילות שתתכננו צריך להיות מותאם לילדים. שעה אחת לקטנים ושעתיים לגדולים, זה מצוין. ואם אפשר לעשות את זה יחד עם הורה, בתנאי שזה ברוח טובה, זה אפילו יותר טוב. למידה יכולה להיות גם שעת ניסויים משפחתית או למידה עצמאית של תוכנת מחשב חדשה אם בזה חפץ הילד. כל ילד לפי יכולתו וצרכיו.

• תנועה. נכון לעכשיו, יציאה להליכה או ריצה, לבד או כמשפחה הכרחית לבריאות הפיזית והנפשית גם אם קר. באינטרנט ניתן למצוא אין ספור של תוכניות כושר לפי גיל והעדפות אישיות, מיוגה ועד אמנויות לחימה. בעיקר כשאי אפשר לצאת מהבית, התנועה חשובה גם לבריאות הפיזית וגם למצב הרוח, לכן צריך לשלב פעילות כזו פעמיים ביום. אם עושים את זה יחד, זה תורם גם לגיבוש ויכול להיות גם משעשע ומצחיק, אז הרווח כפול ומכופל.

• סיפורים. הקראה של סיפורים מאפשרת יציאה לעולמות רחוקים גם כשלא ניתן לצאת מהבית. אפשר למצוא סיפורים שמתאימים לטווח גילאים רחב ולהחליף עם השכנים. כשהם קטנים, הקריאה היא תפקיד של ההורים, אבל כשגדלים אפשר לגוון ולהחליף תפקידים. גם אם הם יכולים לקרוא לבד, יש משהו מחבר ומנחם לקרוא יחד.

• מטלות בית. למי שלא מורגל בעניין, זה יכול להוות אתגר, ולכן הורים רבים מוותרים על זה מראש, אבל מעורבות בעבודות הבית היא צעד חינוכי חשוב, ואם אתם הורים למתבגרים, זו הזדמנות שלא תחזור על עצמה. הרעיון הוא לא להקל על ההורים (למרות שזו תופעת לוואי נחמדה), אלא לתת לילד חוויה של משמעות ותחושת שייכות. כמו כל דבר, זה צריך לקרות בהדרגה. לערוך שולחן ולפנות את הפח הם תפקידים שמתאימים גם לקטנים. לאחר שעשו את חלקם, חשוב כמובן, לפרגן על העשיה, גם אם היינו צריכים להתעקש ולשכנע לפני.

• חברה. גם אם אי אפשר להיפגש, תנו דעתכם לקשרים החברתיים של הילדים. ארגנו לקטנים שיחות קבוצתיות בזום, הציעו שיתקשרו עם חבר וארגנו משלוח הודעות וידיאו גם בין ילדי הגן. אצל המכורים למשחקי מחשב, אל תסתפקו בכך שהם פוגשים חברים תוך כדי משחקי האון ליין. לרוב זה לא יענה על הצורך לשמר קשרים חברתיים איכותיים ולהפיג את הבדידות.

• טיפול תרופתי. ילדים שמקבלים בשגרה טיפול להפרעות קשב וריכוז או לוויסות כזה או אחר, חשוב שימשיכו גם כשהם בבית. הצורך בוויסות הרגשות וההתנהגות לא פוחת ולעיתים בהעדר הטיפול התרופתי, החוויה הביתית עלולה להפוך לסיר לחץ. אם יש תחושה שהטיפול לא נותן מענה מתאים בעוצמה או במשך שלו, חשוב לפנות לרופא המטפל.

 

 

איך נראה סדר היום?

סדר היום לא צריך לכבול אותנו. חלוקה נוקשה של משימות לפי שעות לא מתאימה למצב, ואם נודה על האמת, גם לא לרוב ההורים. יש שיטות לניהול זמן שנמצאות בשימוש ההורים שבחרו בחינוך ביתי. אחת מהן היא השיטה הזורמת. אנו נגדיר משימות יומיות ונכתוב אותן על לוח או דף. נתחיל מלקום בבוקר ולצחצח שיניים ונמשיך משימה-משימה בלי שעות. כל משימה תתחיל כשהמשימה הקודמת מסתיימת. השיטה השניה מבוססת לחלוקה למקבצים. מחלקים את היום למספר מקבצים ומגדירים את המשימות של כל מקבץ. בין שבע לעשר אוכלים ארוחת בוקר, קוראים או משחקים. בין עשר לאחת לומדים, עושים כושר מבצעים מטלות (מי היום עורך שולחן לצהריים?) וההורים עובדים על המחשב. באחת פחות או יותר, מתיישבים לאכול יחד.

​

כך או כך, המשימות צריכות להיות ברורות וצפויות. לא משהו שההורים ממציאים תוך כדי התנהלות וכופים על הילדים. אפשר לדון ולשנות מראש. צריך לזכור שכדי להרגיל לשיטה חדשה, אנחנו צריכים לפעמים להתמיד בה מספר ימים עד שנראה תוצאות רצויות, אז גם אם הילד לא משתף פעולה, לא להילחם בו, אלא לעודד ולתמוך.

​

והכי חשוב, לא לשכוח שיש לנו השפעה מכרעת על החוויה של הסובבים אותנו. צריך לקבוע בסדר היום גם את הזמנים שלנו, בהם אנחנו יכולים להיות קצת עם עצמנו או לדבר עם יקירנו, כדי שאנחנו בתורנו נוכל לדאוג לילדים שלנו. אם צריך, אפשר גם לבקש עזרה מקצועית. גם בתקופת הסגר ניתן לקבל ייעוץ, טיפול והדרכת הורים בטלפון או בווידיאו מאנשי מקצוע.

​

​