גרסה מלאה לכתבה שכתבתי למאקו-גאווה

נניח עובדה חשובה וכואבת כבר על השולחן: שיעורי האובדנות בקהילת הלהט"ב גבוהים באופן משמעותי משיעורם באוכלוסייה הכללית. מחקרים על בני נוער להט"בים מציגים אחוזי אובדנות גבוהים פי שמונה, סיכויים גדולים פי שש לחוות דיכאון וסיכויים גדולים פי שלוש להתנהגויות מסכנות. בקרב נוער טרנסג'נדר הסטטיסטיקה קשה בהרבה. אצל 40% מהם ניתן למצוא התנהגויות של פגיעה עצמית, ורבים מהם גם לניסיונות אובדניים.

 שיעורי האבדנות בקהילת הלהט"ב גבוהה באופן משמעותי משיעורה באוכלוסיה הכללית. הסיבות לכך נעוצות בהעדר קבלה חברתית שבאה לידי ביטוי בין השאר בבריונות ופשעי שנאה, אך גם בהיבטים ממסדיים יותר, כך למשל, מספר המקרים של פגיעה עצמית עולה בעקבות חקיקה של חוקים המפלים את קהילת הלהט"ב. כך או כך, האבדנות מגיעה לרוב, לא ממוקד פנימי, אלא מקשיים אותה מערימה החברה.  

משברים, אישיים או חברתיים מחמירים את המצב. במגפת הקורונה היתה עליה בנתונים. הבידוד החברתי וחוסר היכולת "לברוח" מהסביבה שאינה מקבלת, הביאו לעליה של 5% בכמות השולחים יד בנפשם, בקהילה ומחוצה לה. אחד מהם היה חן לנגר ז"ל, שנפצע בפיגוע הירי בברנוער בשנת 2009 והיה פעיל להט"ב חשוב ומרכזי בקהילה. במקביל, גם המסגרות שמסייעות לנוער להט"בי הצטמצמו ותוכניות כמו "שווים", המסייעת להעצמה והשתלבות של בני נוער מהקהילה הגאה בפריפריה, נמצאות בסכנת סגירה כתוצאה מאי אישור תקציב המדינה לשנה הבאה.

 כמטפל באמנות, אני נתקל בבני ובנות הקהילה, במטרה לסייע להם להתגבר על חרדה ודכאון: נערים ונערות שמתמודדים עם דחיה מצד המשפחה שלהם שמגיעה עד כדי הוצאתם מהבית, מבוגרים שמפחדים להחשף במקום עבודתם או שמקבלים מסרים שמבקשים מהם להחביא את הזהות שלהם או שמאבדים את עבודתם בשל זהותם המגדרית והמינית. אלו כמובן דוגמאות על קצה המזלג.

כל תזכורת עשויה לעורר את הטראומה של הדחיה החברתית. רק לפני שבועיים באחד החופים הקרובים לבית שלי, זוג גברים הותקף כי השניים העזו להתחבק על החוף. מי שמזהה את עצמו כחלק מהקהילה, לא יכול שלא לראות זאת כאיום אמיתי, קונקרטי על עצמו. החרדה מפגיעה אפשרית עולה, המציאות הופכת להיות קודרת יותר משהיתה וההשפעה של זה מיידית, ולא פוסחת על איש.

כדי לשנות את המצב, יש צורך בשינויים חברתיים ופוליטיים רחבים, אבל בנתיים מעורבות של אנשי טיפול מתחום בריאות הנפש, מטפלים באמנויות עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, בעלי ניסיון והכשרה מתאימים, יכולים לסייע להפחתת המצוקה הנפשית באמצעות עבודה טיפולית בתוך חדר הטיפול ומחוצה לו.

 

גיבוש זהות

השימוש בכלים הייחודיים של הטיפול באמצעות אמנויות יוצר אפשרויות חדשות בחדר הטיפול. הכלי היצירתי מסייע לגיבוש הזהות. אנחנו ניזונים ממודלים בסביבה המיידית שלנו, מהתקשורת ומהתרבות הרחבה כדי לגבש את הזהות שלנו, וכאשר יש מסביבנו מודלים מצומצמים מאד, מעט מאד דמויות להט"ביות, בטח בתפקידים משמעותיים, יש לכך השפעה על יכולת גיבוש זהות חיובית ופעילה. ביטוי של הזהות בכלים האמנותיים מאפשר לגבש אותה וליצור מנעד רחב של אפשרויות ולצד זה לחזק את הדימוי הגופני של האדם.

 

ביטוי עצמי

תהליכי היצירה בתוך הטיפול מאפשרים לגשר לגשר על הקושי בביטוי מילולי, ועל העדר מושגים שאינם רווחים בתרבות ההטרונורמטיבית בה אנו חיים. לעיתים, העדר שיח חברתי בנושא מקשה על המטופל למצוא מילים לתאר את החוויה הפנימית, והביטוי היצירתי עוקף את הקושי המילולי, גם בין המטופל לבין עצמו וגם מול משפחתו והסביבה הקרובה. באמצעות הכלים היצירתיים של הטיפול באמנויות, החוויה הפנימית של המטופל נעשית ברורה יותר לו וגם לי. ביחד קל יותר להתמודד ולקדם תהליכים של יציאה מהארון, שבטווח ארוך יש לה השפעה חיובית על איכות החיים ואת ההתמודדות עם המשפחה והחברה.

 

תקווה

מעל הקושי לתקשר עם הסביבה את הזהות המגדרית והמינית. אחת התרופות המרכזיות לדיכאון היא התקווה. היא אמנם לא באה בכדורים לבליעה, אבל היכולת לדמיין עתיד ורוד יכולה להתפתח דרך האמצעים היצירתיים כיוון שהם מאפשרים לבנות את החלום האישי של האדם שהופך להיות הדבר שהוא שואף אליו ורואה אותו כאפשרות קיימת לעתידו, וכן, הדבר בו הוא משקיע את משאביו ויותר מכך – זה שבזכותו היא או הוא קמים בבוקר. הכלים היצירתיים שמאפשרים את המשחק והדמיון בונים את היכולת הזו וממנה צומחת תקווה.

 

עבודה מערכתית

כמובן, מעבר לנעשה בתוך חדר הטיפול, יש צורך במטפל אקטיבי בעל חשיבה מערכתית. במקרים רבים, אני מוצא את עצמי מסייע למטופל דרך שיח תדיר עם בני המשפחה. לא פעם אני נמצא בקשר עם גורמים נוספים כמו המחנכת, היועצת החינוכית, העובדת הסוציאלית בקהילה או מנהלת בית הספר. לעיתים אני עושה זאת כדי להסביר ולתווך, כמו למשל להסביר את החשיבות של פניה לאדם במגדר הנכון, או הצורך לקבל את הזוגיות בה הוא נמצא, אך לפעמים יש צורך במציאת פתרונות פרקטיים, למשל סביב השאלה לאילו שירותים תפנה הנערה שנמצאת בתהליך לאישוש מגדרי. סביבה תומכת שמאפשרת לאדם להציג את הזהות שלו במקום בטוח ומכיל, יכולה לצמצם את הקשיים ולהעלות באופן משמעותי את יכולת ההתמודדות, את ההערכה העצמית ואת תחושת הבטחון.

 

לקחת אחריות

כאנשי טיפול בפרט וכחברה ככלל, האחריות היא עלינו למנוע את ההתאבדות הבאה. תשומת לב לסובבים סביבנו וסיוע לאלה המתמודדים עם קושי ומתן תקווה, הן התרופות המרכזיות לדיכאון. היכולת לעזור לאדם לדמיין עתיד ורוד יכולה להתפתח דרך האמנויות, או באמצעות כלים אחרים שיאפשרו לו לבנות את החלום האשי – זה שבזכותו הוא קם בבוקר.